אבל אני חייב להסביר לך איך נולד כל הרעיון המוטעה הזה של הוקעת הנאה והלל את הכאב, ואני אתן לך דין וחשבון מלא על המערכת. ואסביר את תורתו האמיתית של חוקר האמת הגדול, המאסטר-בונה של האושר האנושי.
אף אחד לא דוחה, לא אוהב, או נמנע מההנאה עצמה, כי זה תענוג, אבל בגלל שמי שלא יודע איך לרדוף אחרי הנאה נתקל באופן רציונלי בתוצאות כואבות ביותר. גם אין מישהו שאוהב או רודף או רוצה להשיג כאב מעצמו, כי זה כאב, אלא משום שמדי פעם מתרחשות נסיבות שבהן עמל וכאב יכולים לגרום לו הנאה גדולה.
לקחת דוגמה טריוויאלית, מי מאיתנו מבצע אי פעם פעילות גופנית מפרכת, אלא כדי להשיג קצת יתרון מזה? אבל למי יש זכות למצוא פגם בגבר שבוחר ליהנות מתענוג שאין לו השלכות מעצבנות, או אחד שנמנע מכאב שאינו מייצר הנאה כתוצאה מכך? מצד שני, אנו מגנים בכעס צדק ולא אוהבים גברים שכל כך מושכים ומדוכאים בקסמי העונג של הרגע, כל כך מסונוור מתשוקה, שהם לא יכולים לחזות מראש
